החלטה בתיק בר"ע 57161-01-13

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 27.1.13 (כב' הש' קוגן; ב"ל 14252-07-12), שבה נקבע כי הדיון בהליך יידחה ליום 10.6.13.

1.         המבקש הגיש לבית הדין קמא ערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים לקבוע לו 65% נכות, שעה שלטענתו יש לקבוע לו לכל הפחות 90% נכות, בשל מחלת הסכרת שלקה בה.

2.         ביום 27.1.13 התקיים בבית הדין קמא דיון בערעור ובסופו ניתנה החלטת בית הדין לדחות את מועד הדיון ליום 10.6.13. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

3.         לבקשת רשות הערעור צירף המבקש את פרוטוקול הדיון, שזה תוכנו:

" המערער: אני חולה סכרת והרגשתי לא טוב בדרך לכאן, לקחתי ג'ל להרמת רמת הסוכר. אני שומע את המלצת בית הדין ואני לא מעונין לקבל יצוג משפטי. אני מכיר את החומר ואני אוכל לייצג את עצמי.

ב"כ המשיב : אני מסכימה לדחייה.

המערער : היו כמה ערעורים שערערתי על הועדה הזו, ב-11/09 אני מרגיש הרגשה לא טובה שלא יתכן שועדה לא מסוגלת לתת לחולה החלטה בהתאם למצבו ועברו 3 שנים פלוס, אני טוען שעושים לי עוול.

החלטה :

מועד הדיון נדחה ליום 10.6.13 בשעה 12:30."

4.         המבקש טוען כי הפרוטוקול וההחלטה " מדברים בעד עצמם" וכי בית הדין קמא וב"כ המשיב " ניצלו מצב בריאותי הרופפת" ודחו את הדיון בתיק. לדבריו, החלטת בית הדין קמא " מעידה על קשיות לב והתנשאות כנגד המערער" והוא מבקש " לקבל הערעור".

5.         לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, בפרוטוקול הדיון מיום 27.1.13 ובתיק בית הדין האזורי, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

6.         אף שהבקשה אינה מנומקת, מכלול הדברים מצביע על כך שהמבקש מוחה על ההחלטה לדחות את מועד הדיון למועד מרוחק יחסית - 10.6.13. אלא מאי? שביום 28.1.13 נתקבלה החלטה נוספת של בית הדין קמא, שעניינה בקשת פסלות שהגיש המבקש, ובמסגרתה נקבע כי הדיון יוקדם ליום 11.3.13. נראה כי החלטה זו כשלעצמה יש בה כדי לייתר את בקשת רשות הערעור דנן.

7.         עם זאת אתייחס גם לגופם של דברים: החלטה לדחות את מועד הדיון - הכוללת הן החלטה שלא לקיים את הדיון במועד שנקבע, הן החלטה בדבר המועד החדש שבו עתיד הדיון להתקיים - היא באופן מובהק החלטה הנוגעת לסדרי הדין ולאופן ניהול ההליך. הלכה היא כי אין בית דין זה מתערב כדבר שבשגרה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות מסוג זה, אלא אם ההחלטה מנוגדת לדין או עלולה לגרום לעיוות דין.

בענייננו, לא מצאתי כי החלטת בית הדין קמא מנוגדת לדין או עלולה לגרום לעיוות דין. נהפוך הוא. מעיון בפרוטוקול נראה שההחלטה נתקבלה על מנת למנוע עיוות דין דווקא; שלא לקיים דיון בעניינו של המבקש - שאינו מיוצג - בשעה שאינו חש בטוב ועל כן עלול עניינו להיות מיוצג באופן שאינו מספק.

8.         אשר על כן, ומשהוקדם הדיון ליום 11.3.13, בקשת רשות הערעור נדחית.

9.         משלא נדרשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' בשבט תשע"ג (31 בינואר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: